ספירת העומר | מציירת וסופרת
אחד, הכל אחד.
מכאן הכל מתחיל. אחרי ההארה והמתנה בליל הסדר,
מתחילים לטפס, שלב אחר שלב, מההתחלה, כל יום צעד אחד.
מגלים בכוח האנושי, בהתמדה,
כל יום ניצוץ אחד מכוחות האינסוף.
היום אחד לעומר.
שניים. אחרי האחד האלוקי,
מגיעה הדרגה הגבוהה בעולם הזה,
שניים. שמיים וארץ, נשמה וגוף, ימין ושמאל, זכר ונקבה.
מחלוקת או מערכות יחסים?
כל אחד במקומו יחד עם געגוע וקירבה,
חיבור וגבול. דק כל כך, ריקוד משותף,
מהות העולם הזה, גבורה שבחסד.
היום שני ימים לעומר.
שלושה. כמה חסד ותפארת יש במעבר
מ – שניים לשלושה. נשמה יורדת והופכת זוג – להורים.
האם אנחנו חיים במודעות שעצם הקיום שלנו,
להורינו הוא תפארת שבחסד?
גם אם זה לא נאמר לנו. היום בספירה הזו,
להזכר ולזכור בכל יום בבוקר בבוקר ב'מודה אני',
שהקיום שלי הוא חסד, יחד עם זה שהקיום הוא תפארת.
שלושה ימים לעומר, שתזכו לזכור, שנזכה.
ארבעה.
ארבע אימהות, ארבעה יסודות.
רוח, אש, מים ואדמה.
זיהוי היסוד המרכזי שבי שהוא השורש ממנו אני מופעל, מכוון, משחרר ומקדם אותי לאזן את כולי בשאר היסודות.
( מה היסוד שלך שמפעיל לך את כל היסודות?)
עצם ההבנה שיש בי חלקים, ושאני חלקי, מובילה למתנת מנצחת – שמחה בחלקי, בחלק אלוק ממעל שבי, בחלקיותי.
נצח שבחסד, ארבעה ימים לעומר.
חמישה. חמישה ימים, חמישה חומשים, תורה.
חמש אצבעות, יד.
מה בידיים שלנו? בעיקר המחשבה, ומתוכה הפה. מה הפה-סח שלנו? מה יש בפה- חס שלנו?
לא תמיד נוכל לשנות את המציאות. זה לא ביד שלי.
אפשר למצוא על מה להודות.
להודות במציאות, במה שקרה.
להודות על המציאות על הטוב שבה.
הוד שבחסד. חמישה ימים לעומר.
ותודה שאתם ממשיכים איתי באתגר
הערב סופרים שישה ימים לעומר.
זה אומר שעברנו את חג הפסח, חג המצות, ואנחנו בפתח הים, רגע לפני שנצעק ממש והים יבקע לנו.
ביסוד המשפחה שלנו שישה ילדים, זכינו בחסד גדול!
זוכרת אותם קטנים סביב שולחן שבת וחג, אחות ואחים. ההוא מושך וההוא נעלב, ומי תפס למי את המקום יחד עם צחוקים של חבורה בבית ומשחקים ומלאאא אוכל.
והיום בחסד גדול גדלו, בעלי משפחות, עוברים אותי בגובה.
שישה, שישה יהלומים, שזכיתי להיות יסוד וכלי לנשמתם.
שישה ימים בשבוע, ב"ה שבת בפתח, שישה ימים לעומר, יסוד שבחסד
שבעה ימים, שבוע שאנחנו סופרים! כל יום צעד אחד.
שבת שהיא המרכז לשבוע הבא עלינו לטובה.
שבעה ימים
שבעה רקיעים
מהלך טבעי יחד עם נקודת מרכז של קודש שמחיה את המציאות כולה.
שבת המלכה
זמן מלווה מלכה
יחד עם מי מונה?
במלכות ובחסד ממשיכים למנות, תוך כדי שנפרדים מהאורחים מהשבת ומפסח, ומורידים חמץ.
שבעה ימים לעומר, מלכות שבחסד.
שמונה.
שמונה ימים זה כבר מעל לטבע.
לא קל לחזור לשגרה, ליום יום, לעבודה, למסגרת, וזה מכוון אותנו להתגבר, לאסוף את עצמינו, להתמקד, להתגבר ולהתחיל לנוע.
שמונה בעקבות האחד, האינסוף המעניק לנו בחסד, יום יום כח ממוקד, לפעול,להתגבר מעל הטבע.
שמונה ימים, חסד שבגבורה
עם נקודת מרכז של קודש שמחיה את המציאות כולה.
שבת המלכה
זמן מלווה מלכה
יחד עם מי מונה?
במלכות ובחסד ממשיכים למנות, תוך כדי שנפרדים מהאורחים מהשבת ומפסח, ומורידים חמץ.
שבעה ימים לעומר, מלכות שבחסד.
תשעה ימים, תשעה חודשים, הריון.
תשעה זה המספר הכי גבוה של היחיד, אחריו מגיע מספר דו ספרתי, ציבור.
כל עוד נמצאים ברחם, למרות המעטפת, עוד לא נמצאים עם הציבור.
נראה שבשנה האחרונה היה כאן התכנסות ועיבור עולמי, ומי יודע 'מה ילד יום'?
האם התחושות המעומעמות שמסתובבות עכשו, אי הוודאות יחד עם הדחף לצאת,לבלות, לראות, לפגוש האם הן טרום לידה, או הלידה עצמה?
כמה גבורה והתגברות כוחות נדרשים בהריון ואחר כך בלידה עצמה, וכל זה הכנה לגבורה שמתחילה מרגע הלידה, לגדל את הילדים ( ולרפא את עצמך) גבורת נשים היולדות והמגדלות בגבורה.
תשעה ימים, גבורה שבגבורה
עשרה ימים, עשרה מאמרות, עשרה נסיונות, עשר הדיברות.
המעבר הזה מפסח לשבועות, מנס יציאת מצרים שכולו אלוקי, כמאמר. דרך ניסיונות הדרך והחיים, כעשרה ניסיונות שהתנסה אברהם (וכל אחד בחייו), עד לדיבור האלוקי עם האנושי במעמד הר סיני 'וידבר ד", את עשרת הדיברות.
איך הופכים ניסיון לתפארת שבגבורה? מדברים!
אפילו שנעלבנו, נפגענו או אפילו פגענו.
כל יום מחדש את יכולה להיות גדר לעשר! (מאמר- ניסיון- דיבור)
לא רק סוגרת ומתגברת אלא, מתוך כבוד, הערכה ובגבורה פותחים דיאלוג להקשבה ודיבור.
עשרה ימים, תפארת שבגבורה
אחד עשר ימים
אחד עשר סממנים הרכיבו את הקטורת
רובם היו עם ריח נעים
חלקם ללא ריח
ואחד הסממנים, החלבנה, היה עם ריח רע.
ואסור היה לשנות או להוריד אחד מהסממנים. דווקא ריחה הרע, בתוך הערבוב עם שאר הסממנים (כך מופיע בכתובים) החלבנה עם הריח הרע, הדגיש את הריחות הטובים.
בערב הזה, קטונתי, מניחה את הדברים, ככה, כהוויתם.
'וידום אהרן'
אחד עשר ימים, נצח שבגבורה
שתיים עשרה
שתיים עשרה ימים של תודה.
תודה לד' שזיכה אותי, על כל יום שספרתי וזזתי, על כל יום שציירתי ( והתגברתי על החשוב והדחוף ומצאתי זמן לישוב הדעת איזו מתנה ענקית זו! )
תודה על שאנחנו חיים בתקופת רווחה, שפע ברוח ובחומר, בארצנו.
תודה לכל הגיבורים והשורדים שבחרו לחיות, להקים משפחות, לבחור בטוב וביפה, להאמין בחיים ובאנשים.
שתיים עשרה השבטים, כל חלקי העם , ללא קשר למוצא ועדה, חלקים שמרכיבים את הציבור ויחד כולנו עם ישראל חי.
זר פרחים לתודה גדולה ולכבוד שבת קודש. שום דבר לא מובן מאליו.
שתיים עשרה ימים
הוד שבגבורה
שלושה עשר, כמו בר מצווה, מזל טוב לנו! כמה גדלנו מתחילת הספירה!!
כמו בר- תבואה🌾 הבסיס של השבת, היסוד, חלות של שבת!
כמו יום שישי 😉 אז אני יוצרת במטבח, נהנת ל'צייר' ללוש ולקלוע בבצק לכבוד שבת קודש. שיפתח לנו שפע בריאות ופרנסה בחומר וברוח, בקיץ הזה.
(אח"כ צריך גבורה, וגבול אישי מול הריח והטעם) רק להודות, ישתבח שמו לעד.
שלושה עשר מידות של ה', ולנו יש ללמוד ממידותיו, להתגבר ולהביא לעולם ביטוי של אור וטוב, מידות טובות.
הוא שנתן לנו את השבת למנוחה, בה מותר לנו להיות כאן ועכשו בלי להיות זמינים. אז שבת שלום💐
כמה יש עוד לכתוב על 13! אבל כמו שאמי ע"ה היתה אומרת "יום שישי היום" אוטוטו שבת!!
שלושה עשר ימים
יסוד שבגבורה
ארבעה עשר
✋ יד
תספרו את פרקי האצבעות ביד שלכם. בכל יד יש ארבע עשרה פרקי אצבעות, כמנין י"ד.
🙌🏼 מנהג יפה שבזמן ברכת כהנים כל אחד מהמתברכים סופר בנגיעה קלה פרקי אצבעותיו ומונה את המילים של ברכת הכהנים שהן מונות י"ד מילים (+ המילה שלום בהם אוספים את כל האצבעות יחד)
"יברכך ד' וישמרך, יאר ד' פניך אליך ויחונך, ישא ד' פניו אליך וישם לך שלום"
מתפללת לפתוח שבוע במבט של מלכות ואחריות : "מה ביד שלי?"
ובגבורה ושחרור: "מה לא ביד שלי?"
וכך לדעת לנתב את הבחירה והעשיה ולפתוח את שבוע התפארת.
ארבע עשר ימים
מלכות שבגבורה
חמישה עשר ימים
חמישה עשר מזמורי 'שיר המעלות' בתהילים
בזמן שחפרו יסודות לבית המקדש עוד לפני הקמתו, דוד המלך בחסדו, העניק לנו ושר את חמש עשרה פרקי שיר המעלות.
געגועיו שתולים בעומק, ואילו רק בנו זכה להקים את מקדש התפארת.
כשנבנה בית המקדש נבנו בו חמש עשרה מעלות, מדרגות, כנגד מזמורי התהילים. עליהם עמדו הלויים ניגנו ושרו ברגעי השמחה הגבוהים של השנה, בשמחת בית השואבה.
בעולם תוצאתי והישגי כדי שנזכור שבאנו לעלות במעלות, לעשות כאן דרך, "לא עליך המלאכה לגמור" עלינו לעשות את שליחותינו, בחסד, ברחמים, ומתוך איזון פנימי, באמונה שלכל דבר יש את הזמן שלו והמקום שלו.
יחד עם "ואין אתה יכול להבטל ממנו" בלי להתבטל או לבטל, לפעול לקדם, לנוע, אבל לא להחלש ולהתייאש ממה שהוא לא שלם, ומושלם (עדיין)
באנו לעשות דרך, לעלות במעלות, גם אם נזכה "רק" לשאוף ולבנות יסודות קודש בתוכינו, דיינו! ( גם המזמור הזה 15 😉)
עלה נעלה!
חמישה עשר ימים
חסד שבתפארת
ששה עשר ימים
ששה ילדים! עשירה!
לפעמים אני מרגישה בת שש עשרה,עפה על רעיונות, לא חושבת וקופצת למים (כמו הספירה הזו, שמאיפה אביא כל יום משהו למספרים?🤪)
הערב בראש חודש אייר חוגגת את יום הולדת הבן הצעיר, השישי שבחבורה, שגם הוא כבר לא בן שש עשרה, (ב"ה!😉)
תוהה איך הזמן עף? וכמה עברתי?
אם אני לא בת 16 והצעיר שלי גם כבר עבר את הגיל…
ביום ההולדת הזה מודה לה' על המתיקות, האור, החיבוק והחיוך, והגבר שהוא!
מתפללת שהוא יאיר את העולם בשליחותו, באיזון ובתפארת, בתורה ובניגון, בכלים נאים ומעשים טובים.
יהי שלום בחילו, ושלווה בארמנותיו.
בימיו יבוא גואל.
ששה עשר ימים
גבורה שבתפארת
שבעה עשר ימים
17 גימטריה ט-ו-ב
מה טוב?
ואיך יתכן שהערב זה תפארת שבתפארת? איזון שבאיזון?
אולי זה יותר כאב שבכאב וחיסרון שבחיסרון.
מחפשת תשובות אצל האבות הקדושים.
חסד זה אברהם, גבורה זה יצחק, ותפארת זה יעקב.
מה ביקש יעקב?
ליישב בשלווה
ואז "קפץ עליו רוגזו של יוסף" כך כתוב.
מה היה שם?
מה ידוע על אותה תקופה כואבת?
כך אמרו חז"ל: שבטים עסקו במכירת יוסף, יעקב בשקו ותעניתו, יהודה לוקח אשה, והקב"ה בורא אורו של משיח.
אז מה טוב? לא הכל אני מבינה ויודעת, (ורק לא לעבור ניסיונות🙏🏼)
בעיקר מתחזקת מזה שהבחירה המרכזית והחשובה בחיי היא שהעולם הזה לא מתנהל בטעות ומקריות. מהלכי 'ניהול העולם' נרקמים ומובלים בגבוה מאיתנו.
לנו נשאר לבחור להאמין שיש מלך לעולם, מנהיג לבירה, בכל רגע ובכל מצב, וזה כבר ממש מאזן ומביא הרבה טוב.
שבעה עשר ימים
תפארת שבתפארת
אני רות פסיה
בת שרה ברכה ויעקב דב ז"ל
מתכבדת לספור ספירת העומר ביצירתיות, בחומר וברוח, כנגד כל הסיכויים להתמדה🤩 ובעזות דקדושה.
היום שמונה עשר ימים
ח"י ימים!
עם ישראל חי!
תנועת החיים היא תנועה של עליות וירידות.
עם ישראל חי וקיים! למרות הירידות (בתקופתם מתחבר ומתחזק) ובזכות הטוב והחסד של הגאולה.
יום כמו היום, במבט של נצח, הוא מרגש שאין לתאר! דורות על דורות חלמו וייחלו למה שאנחנו חויים בפשטות חיינו.
החיים שלנו תותים 🍓 ותודה על זה!
ביום הזה מבקשת לשמוח ולהודות על כל הטוב שיש, ויש לתפארת!
ישתבח שמו!
מבקשת להתפלל לשלום ביננו בתוכינו
ומתוך זה שלום עם תנועת החיים, העליות והירידות, בשמחה וטוב לבב
שמונה עשרה ימים
נצח שבתפארת
🇮🇱לתפארת מדינת ישראל
) שאנחנו בתפקוד יומיומי ומצליחים להחזיק את חיינו ועצמיותינו
עשרים ואחת
תשפ"א זו השנה שלנו, בכל זאת בקלילות רבה מידי אומרים שנת 21
האם אנחנו שמים לב מה אנחנו סופרים?
בספירת העומר אנחנו מונים וסופרים את הימים בין יציאת מצרים והולדתנו כעם, ועד לשבועות בו קבלנו את התורה.
אנחנו עוברים דרך, וסופרים התקדמות ממצב שעורה(מאכל בהמה) למצב חיטה (מאכל אדם) יש ערך לכל יום להתקרבותינו ולהתרחקותינו.
בשנים, כדאי שנשנה, ואיפה שאפשר נשים לב לספירת תשפ"א שנים לבריאת העולם.
עברנו את יום העצמאות
ופותחים שבוע חדש
מאחלת לנו להחזיק את הראש (ואת הכתר) בתפארת.
מבט קדימה
בתקוה, בתפילה
להתקדמות, יום ביומו, שנה בשנה.
עשרים ועוד אחד
מלכות שבתפארת
עשרים ושניים
חסד שבנצח
כל יום מנסים לנצח, את המשימות, את הזמן, את המחויבות. כל יום שעובר לא חוזר, והכל נדחף מנסה להכנס לתוך יום ביומו.
יש ימים ורגעים שלא עוברים ומשימות שלא נגמרות, והכל נראה כנצח. ויש רגעי חסד, ימים של חסד שהכל מתנהל בזרימה טבעית בנתינה ואהבה.
כשמתחילים החסד מופיע יותר בפשטות, אבל כשאנחנו מעמיקים ןממשיכים זה נהיה יותר מורכב ואז רוצים לנצח, את המשימה, את הזמן, את כל "החשוב והדחוף" מתנצחים ומתווכחים עם העומס והזמן והמציאות, למהר יותר מהיכולת.
שוכחים לנשום, להיות בחסד ובחמלה, שוכחים את הקצב האישי, את האנושיות שבנו ומצפים להיות מנצחים בכל מחיר.
ביום הזה אני מבקשת להכניס חסד ואהבה לתוך השאיפה שלנו לנצח (את הזמן, המשימה, היום יום)
מבקשת להתחבר בחסד ואהבה לנצח, חיבור לכוח הנצחי שמעל לאנושי.
יש בי אהבה והיא תנצח
עשרים ושניים ימים
חסד שבנצח
שתיים עשרה שנים למד ר' עקיבא תורה, התחיל ללמוד כאדם בוגר, חזר לביתו ולאשתו לאחר לימודו ויצא לעוד 12 שנות לימוד תורה.
לאחר מכן, שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לרבי עקיבא, איזה בית מדרש עצום, כמה תורה!
בתקופה בין פסח לשבועות התורה הזו נלקחה מאיתנו במיתתם של עשרים וארבע אלף תלמידיו. במגפה? במלחמה? דעות לכאן ולכאן. אובדן עצום של תלמידיו ותורתו. אותיות פורחות באויר, הליכה ללוויות רבות כל כך בתקופה קצרה.
איך רבי עקיבא המשיך אחרי האובדן?
ברור שהעולם שלו השתנה, והיה שם נסיון מטורף לכל הדור, איך הם חזרו לחיים אחרי טלטלה כזו?
לא יודעים מה רבי עקיבא הרגיש או חשב, לעומת זאת ידועה היכולת שלו לקום מעפר ולהתחיל מחדש לפאר את הנצח, לאסוף חמישה תלמידים, ולהתחיל מהתחלה, ללמוד וללמד תורה.
התורה שלנו היום יונקת מהתחדשות הלימוד החדש הזה.
"ואהבת לרעך כמוך" זה כלל בתורה
וכל השאר פרטים.
עכשו כש"חוזרים לחיים"
חושבת על התורה הנצחית המתחדשת שתצמח מהשנה החולפת.
עשרים וארבע ימים
תפארת שבנצח
עשרים וחמש
נצח שבנצח
נצח הוא משה
"משה אמת ותורתו אמת"
מה שבאושפיזין בסוכות עוברים ביום, בספירת העומר צומחים מזה שבוע!
להדבק במידותיו של הקב"ה, "מה הוא רחום… מה הוא קדוש, אף אתה הייה רחום, וכו"
"מה הוא נצח…" איך גם אנחנו נלמד להיות נצח?
יש רגעים שמרגישים שנוגעים בנצח, ואין לנו מושג איזה אדוות זה יוצר במציאות.
לחתונה של הבת שלנו, הבכורה והיחידה (וחמסה בנים האהובים) רקמתי על חופת טליתות לכבוד הארוע.
אני זוכרת ממש את התחושה של נגיעה בנצח ביצירה הזו.
לצייר וליצור חופה,תפילות מושחלות בחוט אחר חוט לרקום לה מהתפילות חיים חדשים, הקמת בית, המשכיות מדור לדור, בית מחובר לתורה שהיא נצח, דבקות וזוגיות, בקשת חיבוק וחיבור לנצח.
ככה אנחנו הקטנים, האנושיים, ההורים, עומדים מול הנצח ומבקשים תן לנו ולילדינו ולנכדינו לזכות בחתיכה קטנה של נצח מתוך הנצח.
תן בנו עוז לנצח את הקטנות שבנו, להעיז לשאוף לגדלות, מתוך דבקות באינסוף בנצח שמעל לזמן ומעל לכל.
עשרים וחמש
נצח שבנצח
עברנו את החצי של ה49 ימי הספירה, האם אנחנו זוכים וזוכרים את הקומה שצמחנו?
עשרים ושש
הוד שבנצח
להודות על התמיד
על השגרה שחזרה אלינו.
להודות על הטבע, על שמש שזורחת כל בוקר, על פרחים פורחים באביב, על הקביעות בעולמנו.
להודות ולתחזק את הידיעה :
1. יש מלך לעולם, יש מי שמנהל ומחליט.
2. זה לא אני😉
להבין שיש לי שליחות קבועה כאן, משורש נשמתי.
להודות על ההנהגה האלוקית, שנוגע בחיינו בכל פרט ותמיד.
(להודות על השבוע שחלף, על המפגש האנושי שחזר לחייך בלי מסכות,
ולערבב בסירים המתבשלים לכבוד שבת פרחים מציורי הספירה🤪)
עשרים וששה ימים
הוד שבנצח
עשרים ושבע
יסוד שבנצח
עוד מעט תרד אלינו שבת המלכה מפזרת לנו אור חדש לצמוח מכוחו.
שבת הכי יסוד חיינו
הזכות לא להיות זמינים
הזכות להיות כאן במקום אחד ללא תנועה חזקה
מחוברים לקרקע והכי בשמיים
שבת הכי נצח
כי יש גבוה ממני
ואיזה זכות להתחבר לגודל הזה
כל שבת מחדש להתחבר לנצח
להתחבר לעמישראל בגדולתו
שבת שלום יקרים
תהנו מהאור המיוחד והמצמיח הזה
28 שערים. סיפרה של רמה בורשטיין. קראתי וממליצה.
מבוסס על 28 שערים בספר אורחות צדיקים, מספרי המוסר החשובים ביהדות,
זהות מחברו אינה ידועה. לפי השערות שונות וכתבי יד,
הספר חובר בסביבות שנת ה'ר' (1440). הספר מעמיד במרכזו את העבודה על תיקון המידות, דהיינו על תכונות האדם והנהגותיו, כבסיס לחיי תורה ומצוות.
יש בספר 28 פרקים עבור 28 מידות
בהקדמתו מסביר המחבר במשל את נחיצותו של הספר גם לתלמידי חכמים: כמו שאם יהיה בחבית יין משובח חור קטן, כל היין יישפך דרך אותו חור, כך גם תלמיד חכם שאין בו מידות טובות, כל תורתו תאבד.
עשרים ותשע
כ"ט
כי טוב
פותחים שבוע של הוד
הוד והדר
כל יום מחדש מאז בריאת העולם. בקביעות, באהבה. כל בוקר הפרחים המשורטטים פורחים והנופים המרהיבים נפרשים, יופי הבריאה, טבע משגע, כל פרח וכל חיה, הכל מעוצב בדיוק מופלא! כל פרפר וכל חרק, יצירות מופלאות ויפיפיות וכל מי שנפגוש היום בדרכנו גם אני ואת, כולנו, בחסד, נוצרנו בהוד והדר.
(וזה היה יכול להיות גם אחרת)
תפקחו את העיניים תסתכלו סביב, כמה יופי כל יום, מקבלים במתנה כולנו סביב.
איזה חסד, והוד, אהבה ומתיקות יש בתינוקת מחייכת, בפרח פורח, בצחוק בעיניים . כשזוכים לראות את ההוד, זה חסד גן עדן כאן ועכשו.
עשרים ותשעה
חסד שבהוד
שלושים
שלושים יום קודם לחג, אנחנו מכירים כזמן שמתכוננים לחג.
שלושים יום אחרי, גם מכירים, ה30, כזמן גילוי מצבה ואזכרה.
שלושים יום כמהות עצמית, זה חודש ימים
אז היום יש פה סגירת מעגל, התרחקנו 30 יום ממה שהיה לך מצרים. והגיע הזמן לגילוי מה- מצבך?
את מסתכלת אחורה, או קדימה?
דווקא בספירת העומר סופרים אחורה, אבל סופרים את הצעדים שהתקדמנו, כמה יצאנו מהבור שהיינו, כמה צעדנו בהתמדה בגבורה.
האם נוכל להתגבר על ההרגל להציץ אחורה בנוסטלגיה, ולהפנות מבט אמיץ ומצפה קדימה -30 יום קודם- (יותר נכון 20 יום) אל עבר התחנה הבאה?
שלושים יום
גבורה שבהוד
שלושים ואחת
ל"א ימים
או יותר נכון לפי שיטת הספירה א"ל
ההתרחשות סביבנו כל הזמן בתנועה, העולם רוחש ומתקדם ואנחנו נעים בתוכו, נשמה בתוך גוף, גוף בתוך נשמת העולם.
בתוך מורכבות החיים אנחנו פוגשים את כל הלא. לא אפשרי, לא מתאים , לא מספיק, והמתקדמים 😉 לא מדויק.
איך אנחנו מגיבים לכל המניעות וקבלת הלא מהמציאות? ואיך זה משפיע עלינו?
לפי שיטת הספירה אחד קודם לשלושים,בהיפוך אותיות, קבלנו א-ל.
כמו שמו של הקב"ה
כמו בדרך אל.
היפוך המציאות
כשאנחנו מקבלים תשובה שלילית במציאות( אי קבלה / חוסר התקדמות) דבר ראשון חשוב הזיהוי שהכל הכל הכל זה הא-ל יתברך שמו. ואז לפנות אליו בתפילה, תפילת הדרך, הדרך לשליחותינו, הדרך אל א-ל.
שלושים ואחת ימים
תפארת שבהוד
שלושים ושניים
ל"ב לעומר
היום האחרון בחלק הראשון של ספירת העומר
ל"ב ימים + י"ז ימים
כמנין "לב – טוב"
שזה ענין הספירה להעלות אותנו, לשכלל יכולות, ויש אומרים שזה מרכז השנה בעבודת המידות- להתקדם אל הלב טוב שבנו.
לעלות
ממאכל בהמה למאכל אדם
מבור עמוק להר גבוה
מיציאת מצרים לקבלת התורה
מיחיד לאומה, מפרט לאחדות.
כדי להיות בקומה של אדם- צריך לב טוב
זו מהות הספירה, מהות התורה.
עוד לא ספרתם הערב?
רוצים לספור עוד משהו מדהים?
תפתחו ספר בראשית- תספרו, מהמילה הראשונה ועד למילה 'טוב'. כמה יצא?
ידעתם או גם אתם נדהמתם?
שלושים ושניים ימים
ל"ב לעומר
נצח שבהוד
שלושים ושלושה
ל"ג בעומר
גל בעומר
תודעת הבדידות יכולה להתרומם, ולהאחז בידיעה, שאנחנו בגל, ולא בדיד, נקודה. אנחנו תמיד חלק מ.., גם אם כרגע אנחנו למעלה או למטה, תחושת לבד, או ביחד, אנחנו חלק מתנועת גל גדולה.
תחושת הגל מייצרת שייכות. לבורא, לעם ישראל, להבין שאין נפרדות והכל אחד ואחדות ועוזרת לצמוח למקום חדש.
אבי אמר תמיד, בחיוך: 'יהודי אף פעם לא לבד ה'ריבוינו של עויילם' תמיד איתו'
לג בעומר- יום גבוה באחדות ישראל
כולם נאספים( גם אם וירטואלית) בתחתית ההר, מגוון עמישראל, וההר כולו עשן, וקולות וברקים וגילוי תורה נסתרת.
כל הארץ מדורות, האש מתחילה בארץ ושואפת למעלה.
גם אם לא זכיתם להגיע השנה למירון, תדליקו נר לרשב"י.
ראוי ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק
לג בעומר, גל בעומר, ממש 'מעמד' מקדים להכין אותנו למתן תורה שמתחיל להתנוצץ ביום הזה.
שלושים ושלושה
הוד שבהוד
שלושים וחמש
מלכות שבהוד
לה'
לעמוד מול המציאות
בלי כלים,בחוסר אונים,
להבין שהכלים נשברו.
לעמוד בהכנעה מול המלכות, בקבלת העול, בקבלת הגזירה, לדעת שהיתה שם מלכות בתוך ההוד.
לנו יש ללמוד, לתקן כלים שנשברו,לחדש ולבנות כלים חדשים גדולים יותר מותאמים למידות החדשות שהגענו.
לפעמים מידה חדשה היא לא בהכרח גדולה בכמות אלא באיכות
כמו רבי עקיבא שאחרי חורבן בית מדרשו, הקים מחדש,בית מדרש עם חמישה תלמידים, במקום 24 אלף.
ואנחנו מה? לא נדע
רק שלושים וחמישה ימים
מלכות שבהוד
שלושים ושש
ל"ו
מה נסתר בל"ו?
צדיקים נסתרים,
שמתגלים כשהגלים מתגברים.
סוד, שבכל רגע יש ל"ו צדיקים, אחרים, זה משתנה בכל רגע ומצב. וזה יכול להיות לרגע גם את ואתה, גם אתם יכולים להיות מסתתרים בל"ו, אם תרצו להצדיק ולעשות חסד
כשדברים משתבשים ואנחנו מצליחים להצדיק ממש בתוכינו את המתרחש מתוך אמונה שהעולם מנוהל ולא מקרי
כשדברים משתבשים ואנחנו זוכים לעשות, זוכים לראות, חסד.
ביסוד הכל, ברגעים הקשים בעמישראל מה שמתגלה זה חסד איש אל רעהו, ואמונה חזקה שיש מלך למהלך. (בתפילה יחד עם מוכנות מעשית מפוקחת – מה ללמוד קדימה)
שלושים ושש
חסד שביסוד
שלושים ושבע
שבע ושלושים, בוקר.
זמן לצאת, זמן להתעורר להתגבר על קורי השינה, להתגבר מעל ההרגל להתפנק במיטה ולצאת אל האור. אל המסע האישי היומי שלך. דלא יחזור כי לכל יום יד משמעות.
להגיד ליום הבא
הנני
באהבה, בחירות, בהצלחה ובשלווה
למרות שהעולם מבלבל ומשתוקק, למרות שהכאב שורף והקושי מטלטל, עם זאת בנו לכאן לשליחות של נתינה ואהבה, של חירות ועוצמה.
איך לקום? איך לצמוח? אפשר ללמוד מרבי עקיבא ואפשר ללמוד מצמחים ועצים שחוו שריפה או מכה כואבת. ללמוד על כוחה של גבורה וצמיחה, מתוך ההפיכה.
שנדע בשורות טובות
חסד מתוך שפע ואהבה
ואחדות מתוך שמחה ושלווה
שלושים ושבע
גבורה שבחסד
שמונה ושלושים
יש תפארת בחזרה ליסוד?
מעגליות של צמיחה והבשלה ופרח ופרי ושלכת. זרעים נושרים על האדמה נטמנים בה.
לפעמים בעל הגן מבקש מהגנן לזמור לו זמר, והעצים מקוצצים. אז אין צל בגן והשמש מכה על ראשינו ממש כמו המלאך שמכה על כל עשב ועשב ואומר לו גדל.
את הגן הגזום משקים במי שק הדמעות הזורמים, ולפי הכמות והאיכות צפויה להופיע פריחה.
פריחה לתפארת, מהיסוד.
חסידים מספרים על הילד שלימים היה המגיד ממזריטש, שכשהיה בן חמש נפלה שריפה בביתם, ואמו מררה בבכי. שאל אותה: האם יש להצטער ככ על אבדן בית? לא על הבית אני מצטערת, ענתה, כי אם על מגילת היוחסין שנשרפה, המתחילה ברבי יוחנן הסנדלר. ענה לה הילד: אני אמציא לך מגילת יוחסין חדשה, שמתחילה בי.
בדרך לאיזון, לצמיחה, משהו משנה צורה, נפרד, נושר, מוותר, ואין.
ואנחנו, כל עשב ועשב, לא מבינים, מאמינים מתאחדים
ועוד נגדל.
שלושים ושמונה ימים
שלושים ותשע
ארבעים
ארבעים יום קודם
קודם יצירת הוולד
יוצאת בת קול ואומרת בת פלוני לבן פלוני
מי יודע מה ילד יום?
כמה ציפיה ואכזבה
כמה מחשבה ורצון
איסוף ותקוות מחדש
כמה שאיפה לחיבור מפרה ומרבה
היום ארבעים יום לספירה
גם היום (כבכל יום) יוצאת בת קול שאומרת מה יתחיל להיווצר בעוד ארבעים יום. ויקח עוד זמן עד שנראה את זה בעיננו, עוד חודשים.
סוד שמתרחש ממש עכשו בלי שנהיה מודעים לו בכלל.
כמו עץ גדול מלא פרי ופריחה שאתם רואים ומשתאים, ונדמה שהכל החל בזרע טמון באדמה.
וחדש מבט ולקלוט ש40 יום קודם לנטיעתו משהו התרחש בגבוה כדי שאחרי 40 יום משהו יתרחש במוחש.
האם נזכה לחזק אמונה וביטחון, התמסרות למהלכי הבורא, שמכין לנו שפע וטוב, לידה וזיווג וגילויים חדשים בעוד ארבעים יום?
שישי בשבת
ארבעים יום
הוד שביסוד
הערב יספרו
ארבעים ואחת
היסוד שביסוד
זה אהבה, חיבור, חיבוק אחדות
שבת זו הזכות לא להיות זמין החוצה
להיות זמין פנימה
זה הסוד, לחזק את היסוד, כל שבוע מחדש.
תחבקו את מי שאיתכם
שבת של שלום
💙
ארבעים ואחת
יסוד שביסוד
שניים וארבעים
מ"ב מסעות בני ישראל במדבר, שהם נמשכים
מסוד, שם מ"ב, משמותיו של הקב"ה, המסתתר ונמצא בראשי המילים של 'אנא בכוח'.
מסתתר בפרשת 'ואהבת' שם יש מ"ב תיבות.
ובקדיש גם כן מ"ב תיבות.
קיים כלל הקובע שכל עליה רוחנית נעשיית בכוחו של שם זה. זו היא הסגולה המיוחדת של תפילת אנא בכוח, לכן במצבים הנדרשים לעלות מהחול אל הקדש נאמרת תפילת אנא בכוח.
זו הסיבה שמסעות בני ישראל היו במספר 42
יציאה משפלות ממצרים, וכל מסע רומם אותם שלב, וקירב אותם לעבר ארץ ישראל.
במסע חיינו אנחנו עוברים בתחנות בדרך.
האם אנחנו מודעים לאפשרות העליה? האם אנחנו בוחרים לעלות, או מחפשים רק מישור?
אני גרה בהרים, בשבילי הרים, זו אדמה ששואפת ומתאמצת לגעת בשמיים.
היום הגענו ליום הזה, מ"ב, לתחילת השבוע האחרון במסע ספירת העומר, האם גם אתם צועדים איתי במסע העליה לארץ המובטחת?
ארבעים ושניים
מלכות שביסוד
ארבעים ושלוש
ארבעים וארבעה
"ובכן יהיה רצון
מלפניך ד' אלוקינו
שבזכות ספירת העומר שספרנו היום,
יתוקן מה שפגמנו בספירה
גבורה במלכות
ונטהר ונקדש בקדושה של מעלה,
ועל ידי זה יושפע שפע רב בכל העולמות,
ולתקן…
אמן סלה"
ארבעים וארבע
גבורה במלכות
ארבעים וחמש
תפארת שבמלכות
איזון וקישור בין החלקים, בין החסד והגבורה, מוביל אותנו לתפארת.
חיבור בין קו לנקודה , שבריריות החיים ועוצמתם.
זיהוי חלקים בתוכינו, נתינת ערך, מקום וזמן לכל חלק והושטת יד לחיבור בינהם, יובילו אותנו לאיזון.
איסוף כל החלקים לרשת מחוברת, "כל ישראל ערבים זה לזה" וחיבור לגבוה מאיתנו, ירומם אותנו לחיבור למלכות.
לתפארת מלכות ישראל.
ארבעים וחמש
תפארת שבמלכות
ארבעים וששה ימים
ששה שבועות וארבעה ימים
עולם הפוך ראיתי
כתוב בספרים הקדושים( בציטוט חופשי) "מי יכול להכנס להיכלו של משיח?
מי שיכול להפוך מר למתוק"
התכונה הנצרכת במבחני הכניסה להיכלו של משיח היא ההיפוך. צריך כוחות גדולים, ראיה רחבה, ואמונה כדי להפוך ולהתחיל לראות הפוך.
קל להשאב לחדשות, לאירועים, מעורר רצון לשייכות, תחושה שמשהו גדול ונורא קורה כאן.
צריך להפוך, לחפש מה אפשר לעשות בחסד, בגבורה, להפוך בראש את המבט, במבט על, כמו רבי עקיבא, רב לך שבת בעמק הבכה, קומי צאי לראות את הטוב שעוד יוולד מתוך החשיכה.
ארבעים וששה
נצח שבמלכות
ארבעים וששה ימים
ששה שבועות וארבעה ימים
עולם הפוך ראיתי
כתוב בספרים הקדושים( בציטוט חופשי) "מי יכול להכנס להיכלו של משיח?
מי שיכול להפוך מר למתוק"
התכונה הנצרכת במבחני הכניסה להיכלו של משיח היא ההיפוך. צריך כוחות גדולים, ראיה רחבה, ואמונה כדי להפוך ולהתחיל לראות הפוך.
קל להשאב לחדשות, לאירועים, מעורר רצון לשייכות, תחושה שמשהו גדול ונורא קורה כאן.
צריך להפוך, לחפש מה אפשר לעשות בחסד, בגבורה, להפוך בראש את המבט, במבט על, כמו רבי עקיבא, רב לך שבת בעמק הבכה, קומי צאי לראות את הטוב שעוד יוולד מתוך החשיכה.
ארבעים וששה
נצח שבמלכות
ארבעים ושבע
הוד שבמלכות
קטונתי
ברור שיש סדר ושיטה ברור שיש מלך לעולם
יש הוד ויופי ורק צריך מבט רחב לראות אותו
כמובן שיש הרבה על מה להודות
בפרטי ובלאומי
ובכל זאת
בימים האלו
קטונתי
הלב יוצא מדעתו
יודעת, גלגל סובב בעולם
עמים עלו וירדו
ועם ישראל חי!!!
ואנחנו מתקרבים ליום הגדול!
מעמד קבלת התורה. השנה 3333 שנה שנבחרנו להיות מביאי גילוי ד' בעולם, כציבור , לא רק כפרטיים.
אז נאחזת חזק
באמונה
שהכל מושגח
והכל ממנו יתברך
ואור גדול יאיר הכל זה מחכה לנו ויופיע כהרף עין
וימים טובים באים לקראתנו
ארבעים ושבע!
הוד שבמלכות
מודה על כל יום באתגר של ספירת העומר!!!
שבעה שבועות, ארבעים ותשע ימים.
לטפס מדרגה אחרי מדרגה
לבנות בתוכינו, כלי
כלי לאור גדול
כלי לחיים, להבנה, לאמונה, לחיזוק בעת צרה, ובעת שמחה.
בפסח קיבלנו את הסוד הגדול במתנה
מלמעלה למטה
מפסח עד שבועות גילינו אותו בתוכינו בעמל והתמדה
מדרגה אחרי מדרגה
מלמטה למעלה.
סוד החיים
הכל אחד, ה' אחד.
זה הזמן
לאסוף התחלה ועד סוף
חסד שבחסד
עד מלכות שבמלכות למעגל אחד
כאיש אחד
בלב אחד
בתחתית ההר
הערב כשהספירה מסתיימת בשער נ
עכשו
זו בעצם ההתחלה.
הכל אחד
"לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל ראש"…
ערב חג השבועות תשפ"א
עם ישראל
בארץ ישראל
ארבעים ותשע ימים
מלכות במלכות
2 מחשבות על “ספירת העומר מציירת וסופרת”
רות יקרה,
אני מעבירה סדנאות כתיבה, וממש נתת לי השראה לסדנה שלי עם הספירה שלך:)
נפלא!
תודה לך.
רותי יקרה לי
מרגש כל כך יצירתי מפתיע הרעיון.
וקורא לי לחשיבה על החיבור בין נפש רוח ויצירה . אלופה . תודה
אשתף אם התעורר משהו גם בי.