ב"ה
תוכו רצוף אהבה
חודש אב בתחילתו ממעטים בשמחה.
זמן בו בית ד' חרב בשנאת חינם
ומדברים באהבת חינם.
באמצעו מרבים באהבה בכרמים
ובזוגיות ושוקולדים ופרחים
ואני מוצאת את עצמי לאורכו ולרוחב
עסוקה במילה רבת המשמעות הזו אהבה
אהבת הזולת בתוך עומס החיים המשימות והחופש
אהבת הבורא, אהבת הסביבה
והרבה בירור וחשיבה על אהבה עצמית
(כחלק מתהליך אישי אותו אני עוברת בימים אלו)
אהבה אהבה אהבה
"ואהבת לרעך כמוך" זה כלל גדול בתורה
אז מה זו אהבה?
לאהוב שוקולד , זה לאהוב את התועלת הטעם ונעימות שזה מעניק לי
אבל אהבת חינם היא אהבה שאינה תלויה בדבר
מה הדבר?
תועלת, הנאה, נוחות, זהות ודמיון.
זאת אומרת שאהבה אמיתית זה
כשאני אוהבת גם את השונה ולא רק את המוכר
ואולי גם שאני אוהבת גם שדברים קורים אחרת מהתכנון
כשדברים קורים אחרת מהראוי /מהנכון /מהאמת שלי/ מהקצב שלי
וזה, כבר ממש לא קל לאהוב ככה.
ואז אני מגלה שהרב ארוש בשיטתו "אמרתי תודה ונושעתי"
והרב ארז משה דורון בדבריו על "אהבת הטוב את כוונת הטוב"
וגם שיטת הו'אופונופונו שבאה מאי שם
מדברים על קבלה ואהבת השונה שבנו המופיע בחיינו.
והכל יחד נארג לכדי הבנה
שכדי לאהוב
אני מבקשת לפתוח את הלב לחלקים השונים בי –
החלקים -הלא צפויים-הלא מדויקים
לאמת שלי
וזה כולל חלקי אישיות ,תכונות נפש, הרגלים, טעויות אנושיות, חולשה
מחלה, וגם בן זוג והורים וילדים שלי וסיטואציות חיים
ולקבל את החלקים האלו בתזמורת האלוקית
ולומר לד'
תודה
ואני מצטערת שזה מופיע בי- פה
ואני סולחת לעצמי על שעדיין זה כאן ואני סולחת לך שזה עדיין פה
ואני אוהבת את הבריאה את הבורא ואת המציאות והסיטואציה
ומתוך כך את עצמי –ככה כמו שאני –עד כה
על שלל מתנותי כולל הבלתי צפויות והמוזמנות
ואני אוהבת את עצמי
ותודה על הכל !
כי זה מכלול, והכל יחדיו זה המציאות וזו אני ואין פה טעות
לא שלי ולא שלו.
ובהשראת תקופת "הכל כלול"
זה אני וזו המציאות .
ואני מגדלת את האהבה בתוכי למקום הזה
של כלליות תכונותי מעשי ומציאותי
ואני צוללת לחוויה בה אני לפני הכל ובסוף הכל
אני נשמה חד פעמית שרוצה את הטוב .
ואני מאמנת את הלב להרגיש
ואת השכל להסכים
שאני נשמה שהקיום שלה בעולם מוצדק
שיש משמעות לקיום שלי
והעולם צריך אותי ולא יכול בלעדי
(כי ככ קל לחשוב אחרת)
והמציאות שלי היא דבר מאד חשוב בעולם
ואני חווה את ה"הכל כלול" שבי
על ה"הכל כלול" שקיבלתי פה
כנשמה חד פעמית , מלאה ברצון טוב,
שכל מה שאני רוצה זה לעשות טוב .
וכל התפרטות החיים מכך
עם ההתבחבשות הפנימית
והאי נוחות החברתית
היא קליפות קליפות כיסויי חושך
מעל אור גדול.
ובאמת כולנו חד פעמיים מלאי רצון טוב
שם מתחת לקליפות ולשריון ולחושך
כולנו רוצים להיות חלק מהאור הגדול הכולל
כפי שאנחנו
בדרכינו בשליחותינו בזוית ראייתינו.
וכשאני אפתח אל האור שבי
ואראה מעבר להרי החושך
את הנשמה שבי שרוצה טוב.
ואראה את הזולת באותה גישה
דרך חריצי מסך המציאות החיצונית
אזכה להבזקי אור וטוב מנשמה לנשמה .
ואז
בחסד ד'
אלמד ואזכה לאהוב
את הבורא יתברך, אותי ואותך
לאהוב את המציאות
באהבת חינם
אהבת הטוב את הטוב .